אדריכלות

כמו אזורים רבים ביוון, גם ל-Pelion יש אדריכלות מסורתית משלו, והיא כובשת אתכם מהמבט הראשון בכל אחד מהכפרים שלו. בשלהי התקופה העות'מאנית ידע Pelion פריחה כלכלית ותרבותית גדולה, ואחד מסימניה היה תנופת בנייה חסרת תקדים.

נבנו אז עוד ועוד בתים ואחוזות, ששילבו מאפיינים של האדריכלות העירונית של אותה תקופה עם ביצורים, ויצרו את מסורת הבנייה הייחודית של Pelion שנשמרה עד ימינו. הכפרים התמלאו באחוזות ובבתים בכל הגדלים והסוגים, שעד היום מעוררים את התפעלות המבקרים. אבל לא רק האחוזות נותנות לאזור את אופיו: גם הכנסיות הרבות, המעיינות, הכיכרות המרוצפות, הגשרים וה-kalderimia (שבילי האבן העתיקים) הופכים את כפרי Pelion לכמה מהיישובים המסורתיים ביותר ביוון. לא במקרה כמה מהם, כמו Vizitsa, Pinakates ו-Makrinitsa, הוכרזו כיישובים מסורתיים מוגנים.

אחוזות

הדבר הראשון שמרשים על הר הקנטאורים הוא מספרן הרב של האחוזות הישנות והשמורות היטב. רובן בנות שתיים או שלוש קומות, עם גוף אבן עבה, שכן נבנו מאבן ומלוחות שנחצבו במחצבות של Pelion. הקומה העליונה בולטת בדרך כלל מעל הקומה שמתחתיה ויש בה חלונות רבים, ומאפיינים נוספים הם גג האבן, הדלתות והתריסים מעץ מגולף והתקרות המעוטרות. האחוזות האלה עומדות עד היום בפני פגעי הזמן ונראות מרשימות כתמיד, ורבות מהן הפכו לבתי הארחה מסורתיים או למוזיאונים.

את האדריכלות של בית ה-Pelion אפשר לחלק לשלוש תקופות עיקריות, לאורך כשלוש מאות שנות בנייה, מהמאה ה-18 ועד תחילת המאה ה-20.

התקופה הראשונה, תקופת "האדריכלות הפליונית המוקדמת", כוללת מבנים שנבנו עד אמצע המאה ה-18, והייתה תקופה של הכנה יצירתית. נבנו אז מגדלים, שהראשונים שבהם הושפעו מבתי המגדל של בעלי האחוזות הטורקים בתסליה. אלה מבנים בני שלוש או ארבע קומות, בתוכנית מרובעת, בנויים מאבן, ובתקרות הביניים משולבים אבן ועץ. הבנייה המבוצרת, גוף האבן המסיבי, הקירות הכפולים, חרכי הירי, הכניסה המוגבהת עם הפתח המיוחד שמעליה (ה-"zematistra", שממנו שפכו נוזל רותח על התוקפים), החלונות המעטים, הקטנים והסימטריים והמרפסות, או ה-"exostega", בקומה העליונה, הנשענות על תומכות עץ – אלה רק חלק ממאפייניהם. מעט מאוד מגדלים כאלה שרדו עד היום, ורבים מהם עברו שינויים מאוחרים ששינו את מראם המקורי. דוגמאות אופייניות הן המגדלים Konstantinidis ו-Skoteiniotis ב-Makrinitsa והמגדלים Olympiou ו-Kokoslis ב-Ano Lechonia. בית מגדל מוקדם ומרשים במיוחד הוא המגדל המבוצר של סולימאן, או Karagiannis, גם הוא ב-Ano Lechonia. אף שהוא חרב, בלי הקומה העליונה ועם הצד הצפון־מערבי שקרס, הוא עדיין עומד בגאון ומתעקש לעמוד בפני הזמן.

התקופה השנייה, "הקלאסית", עם בתים בסגנון צפון יוון, נמשכה מ-1750 עד 1850, ובה מופיעה האחוזה העירונית. את האחוזות בונים עכשיו בנאים מאפירוס וממקדוניה שהשתקעו ב-Pelion, מכירים היטב את סודות המקצוע ומעצבים את אדריכלות התקופה. בולטים ביניהם ה-Zoupaniotes, בנאים מהאזור של Pentalofos של היום, ליד Kozani, שנקרא אז Zoupani, ובראשם הבנאי המפורסם Dimos Zipaniotis. לרוב האחוזות מהתקופה הזו יש בסיס אבן בצורת L ושתיים או שלוש קומות, ובנייתן מזכירה מאוד את המגדלים המוקדמים. כל חלל בהן תוכנן לשימוש מסוים, הקירות מחוזקים במרווחים בקורות עץ, והקומות העליונות בנויות מחומר קל, ה-tsatmas (שלד עץ עם מילוי). קומת הקרקע, ה-"katoi", כוללת חלונות מעטים וקטנים וקירות אבן עבים ששומרים על טמפרטורה נמוכה ויציבה, והיא שימשה מחסן. מעליה נמצאת הקומה הראשונה, או "mesopatoma" (קומת הביניים), עם תקרה נמוכה ואחים, שבה בילתה המשפחה את החורף. בקומה השלישית והעליונה, הבנויה קל ושימשה בקיץ, נמצאות הכניסה הראשית וחלונות גדולים רבים ומעליהם צוהרי זכוכית צבעוניים. כאן נמצא גם ה-"doxato", חלל גדול לאורך חזית הבית שממנו נכנסים לשאר החדרים, וכן ה-"kalos ontas" או "mousafir ontas", חדר האירוח הראשי. הקומה העליונה בולטת בדרך כלל מעל הקומות שמתחתיה ויוצרת את ה-"sachnisia" (הגזוזטראות). הגג מכוסה בלוחות צפחה מקומיים ובולט מעבר לקירות כדי להגן על הבית מפני מזג האוויר. בפנים, ובמיוחד ב-kalos ontas, יש עיטורי ציור עשירים וציורי קיר, וגם דלתות וארונות מעץ מגולף. מבחוץ בולטים תבליטי האבן, המוטיבים הדקורטיביים והכתובות.

אחת האחוזות האופייניות ביותר ב-Pelion ודוגמה מובהקת לתקופה זו היא אחוזת Topalis ב-Makrinitsa, מבנה מבוצר בן שלוש קומות משנת 1844, שבו שוכן היום המוזיאון לאמנות עממית ולהיסטוריה של Pelion. מאפייניה הם קירות האבן, גג העץ עם לוחות הצפחה, משקופי העץ, חרכי הירי והצריח ההגנתי עם המשוננות שעל הגג. בקומת הקרקע היו המחסנים וחדרי השירות, בקומה הראשונה החדרים שבהם גרה המשפחה בחורף, ובקומה השנייה חדרי הקיץ. ב-1985 הוכרזה האחוזה כיצירת אמנות וכמונומנט היסטורי לשימור.

התקופה השלישית, תקופת "האדריכלות הפליונית המאוחרת", משתרעת על שלושים השנים שבין 1860 ל-1890, אז הופיעו כמה מבנים ניאו־קלאסיים מונומנטליים, שבנו תושבי Pelion עשירים שחזרו ממצרים. הם מודרניים וחדשניים יותר, עם מאפיינים "אקדמיים" והשפעות מהאדריכלות של יוונים במצרים באותה תקופה, והם מסמנים את המעבר מהאדריכלות המסורתית לניאו־קלאסית. גם לאחוזות האלה שתיים או שלוש קומות, והן בולטות בקווים הנקיים, בפרטי השיש ובחזיתות הסימטריות לחלוטין. דלתות כניסה מעץ מעוטר, חלונות גדולים וסימטריים, מרפסות עם מעקות ברזל, גרמי מדרגות רחבים וקשתות תלתניות משלימים את התמונה, והכניסה הראשית מובילה עכשיו ישירות אל האולם המוארך. דוגמאות אופייניות לתקופה הן האחוזות Zoulias, Kantartzis ו-Tsopotos ב-Portaria, אחוזת Xiradakis ב-Tsagarada, אחוזת Chatziargyris ב-Alli Meria, אחוזת Tzortzis ב-Agios Georgios Nileias ועוד.

כנסיות ומנזרים

כמובן, לא רק האחוזות מקסימות את המבקרים ויוצרות את מסורת הבנייה המיוחדת של Pelion. יש גם את הכנסיות, הפזורות בכל מקום, שבולטות באדריכלות הייחודית שלהן ובעיטורי הפנים המרשימים ומוסיפות מיופיין לנוף. נזירים, כמרים, ציירי איקונות ובעלי מלאכה מקומיים הם שבנו ועיטרו אותן. הר הקנטאורים זרוע מנזרים ישנים וחדשים, כנסיות וקפלות קטנות, שמרשימים גם בטמפלונים (מחיצות המזבח) מעץ מגולף, בציורי הקיר ובאיקונות שלהם וגם במראה החיצוני המפואר. ברובם יש טמפלונים ישנים ומגולפים להפליא, איקונות וציורי קיר נהדרים, תחריטים ותבליטי אבן יוצאי דופן וכלי פולחן רבים.

פנינה של ממש ב-Pelion היא הבזיליקה בת שלושת האולמות של Agia Marina ב-Kissos, עם הטמפלון המוזהב המרשים והכיפות הפנימיות ה"נסתרות" שלה. בולטות גם Agia Kyriaki ב-Zagora עם דלת המזבח המוזהבת; Agios Georgios ב-Agios Georgios Nileias, עם שעון האבן המרשים ו-50 תבליטי אבן עתיקים; כנסיית הצלב של Agios Apostolos o Neos ב-Agios Lavrentios; כנסיית המערה הקטנה Panagia Goritsa ליד Agria; Agios Ioannis Prodromos (יוחנן המטביל) ב-Anakasia, עם ציורי קיר מצוינים, איקונות גדולות ומגדל פעמונים מרשים; כנסיית האבן Agios Athanasios ב-Anilio, עם טמפלון מגולף בסגנון בארוק וכס בישוף מפואר; הבזיליקה בת שלושת האולמות Agioi Apostoloi (השליחים הקדושים) ב-Argalasti, עם מגדל פעמונים מרשים משיש; ועוד רבות אחרות.

הבנאי המפורסם Dimos Zipaniotis, שהוזכר קודם, בנה לא רק אחוזות אלא גם כנסיות רבות ב-Pelion, כמו Agios Athanasios ב-Agios Georgios Nileias, כנסיית האבן Agios Ioannis Prodromos ב-Afetes ומנזר Agios Ioannis Prodromos ב-Vizitsa. ובכנסיות רבות את האיקונות וציורי הקיר צייר הצייר העממי הנודע Ioannis Pagonis, מ-Chionades שבאפירוס.

מעיינות

יצירות אמנות של ממש ואוצרות של הר הקנטאורים הם גם מאות המעיינות (ברזיות האבן) הפזורים בכל הכפרים. גם הם דוגמה אופיינית ומרשימה לאדריכלות של Pelion, חלק בלתי נפרד מכל כפר, שנבנו באהבה בידי בעלי מלאכה מקומיים. בדרך כלל תמצאו אותם בכיכרות, ליד כנסיות או בחצרות בתי ספר, בשטח הפתוח או לאורך ה-kalderimia, מוכנים לרענן את העוברים והשבים במים הצלולים והזורמים שלהם ולהרשים אותם באדריכלות שלהם. אלה מבנים קטנים, לרוב מאבן, במגוון צורות רחב, והם מתוארכים לסוף המאה ה-18 ובעיקר למאה ה-19.

המעיינות מתחלקים לשני סוגים לפי מאפייניהם: "פשוטים" ו"מקורים". המעיינות הפשוטים נשענים על קיר אבן, ובחזיתם גומחה מקושתת, יחידה או כפולה, שבמרכזה ה-"choufta" (מילולית "חופן"), הפייה שממנה זורמים המים. מימין ומשמאל יש גומחות קטנות יותר, ה-"paratheres" ("חלונות קטנים"), להנחת חפצים קטנים. על הקרקע נמצאת ה-"gouva", אגן בנוי או חצוב מאבן אחת, ששימש להשקיית בעלי חיים ולכביסה. את התמונה משלימה כתובת עם שם התורם ושנת הבנייה, מעוטרת בתבליטי אבן.

הסוג השני, המעיין ה"מקורה", מורכב יותר מהפשוט. יש לו תוכנית מרובעת, גג עץ עם לוחות צפחה שמספק צל, שני עמודים – עמודי בנייה, עמודי אבן או עמודי עץ – שנושאים את הגג, וקיר אבן הדומה לזה של המעיין הפשוט, שבו נמצאות הפיות. יש גם סוג נדיר יותר, המעיין ה"מקומר", בצורת קפלה קטנה, עם ספסלי אבן שעליהם העוברים והשבים יכולים לנוח. דוגמאות אופייניות למעיין מקורה הן מעיין האבן "Mousga" משנת 1888 ב-Vizitsa, מעיין Sevastous ב-Zagora, מעיין Manolakis ב-Milies ורבים אחרים.

המעיינות מעוטרים בתבליטי אבן של צמחים ובעלי חיים (עציצים, פרחים, חיות, ציפורים ועוד), סצנות מהמיתולוגיה ומההיסטוריה, וגם מוטיבים דתיים (סמלים נוצריים כמו הצלב והכרובים).

מלבד היופי שהם מעניקים למקום והמים הנקיים שהם מציעים לעוברי אורח, למעיינות יש גם עניין אנתרופולוגי רב. כאן נפגשו נשות הכפר, כאן נערכו שידוכים, ולעיתים קרובות כאן גם יושבו סכסוכים בין אנשים. רבים מהם קשורים במיתוסים ובמסורות, כמו מעיין Myriovrytis ליד Argalasti, שלפי האגדה היה פעם נערה יפהפייה שרוח קנאית הפכה למעיין. שירי עם ואגדות רבים מספרים עליהם ומראים כמה הם היו חשובים לאבותינו.

לבסוף, לשמותיהם מקורות שונים. הם יכולים לבוא מהתורם שמימן את בנייתם (כמו מעיין Giannakou ב-Horto או מעיין Mourogianni ב-Ano Lechonia), מתכונות המים (כמו Vromovrysi, "המעיין המסריח", או מעיין Athanato Nero, "מי האלמוות"), ממיקומם (למשל מעיין Kakonas ב-Makrinitsa), מאירועים שהתרחשו שם (כמו מעיין "Choreftria", "הרקדנית", ב-Koukourava שליד Makrinitsa, כי סביבו נערכו חגיגות וריקודים) או מהבנאי שבנה אותם.

גשרים

גם הגשרים הם חלק מהאדריכלות הייחודית של Pelion, והם מעידים על המיומנות והתשוקה של הבנאים מאפירוס וממערב מקדוניה. תמצאו אותם בכפרים רבים של Pelion, והם תמיד מושכים את עיני המבקרים. רובם עשויים אבן, בנויים בקשת, ומשתלבים בצורה מושלמת בטבע שסביבם. חלקם קשורים באגדות ובמסורות, כמו גשר העץ של Rovoam ב-Agios Ioannis, ואחרים מילאו תפקיד חשוב ברגעים מכריעים בהיסטוריה של Pelion. אחד המרשימים שבהם הוא גשר הרכבת מברזל של De Chirico, או של Taxiarchis, ליד Milies, על קו הרכבת של Pelion. את "פלא" הברזל הזה, כפי שהוא מכונה, תכנן המהנדס האיטלקי אווריסטו דה קיריקו, אביו של הצייר ג'ורג'ו דה קיריקו. גם באזור Argalasti יש גשרים יפים רבים, כמו זה שב-Katsilochori או הגשר מעל נחל Rodia, ול-Afetes יש שלושה גשרי אבן יפים מעל שלושת הנקיקים שחוצים את הכפר ויורדים עד Afissos.