היסטוריה

Pelion, ההר של 24 הכפרים ההיסטוריים ועשרות היישובים הקטנים, של הטבע השופע והתרבות העשירה, של המטבח המקומי והאדריכלות הייחודית, מציע המון מה לראות.

אבל יש לו גם היסטוריה מרתקת, שכדאי להכיר לפני שמגיעים. ראשית ההתיישבות בהר נעוצה בימי קדם, ובכל תקופה, מהעת העתיקה ועד היום, נכתבו כאן פרקים חשובים בהיסטוריה. מסורות, אגדות, מיתוסים קסומים וקרבות אמיתיים קשורים ל-Pelion, ויצורים מיתולוגיים, לוחמים וגיבורים צעדו בשביליו או חיו בו. לכל אזור ולכל כפר יש סיפור משלו – איך התיישבו בו ואיך קיבל את שמו – אבל יש גם כמה אירועים גדולים שהטביעו את חותמם על ההר כולו ועשו אותו מוכר הרבה מעבר לגבולותיו.

מיתולוגיה

עם הטבע המופלא והאווירה המסתורית שלו, Pelion פשוט לא יכול היה שלא למשוך את תשומת לבם של היוונים הקדמונים, שמיקמו כאן לא מעט מסיפורי המיתולוגיה היוונית.

לפי המיתוס, ב-Pelion חיו הקנטאורים האגדיים, יצורים מיתולוגיים מוזרים שנולדו מאיחודם של איקסיון, מלך הלאפיתים בתסליה, ונפלה – ולכן Pelion מכונה לא פעם "הר הקנטאורים". מהמותניים ומעלה הם היו בני אדם, ומהמותניים ומטה סוסים; הם אהבו יין ונשים והיו תוקפניים למדי. החשוב והמפורסם שבהם היה כירון, בנם של קרונוס והאוקיאנידה פילירה. הוא חי במערה ב-Pelion ולימד רפואה, בעזרת כוחות המרפא של צמחי ההר, וגם ציד, אמנות המלחמה ומוזיקה. הוא היה מורם של גיבורים רבים מהמיתולוגיה היוונית, כמו אכילס, תזאוס ויאסון, ולצידו גדל גם אסקלפיוס, הרופא הראשון של בני האדם, שלמד מכירון את סודות הריפוי של מחלות ופצעים. ואכן, בעת העתיקה Pelion היה מפורסם בעשבי המרפא ובצמחים שלו, שריפאו מחלות רבות. בניגוד לרוב הקנטאורים, כירון היה צודק, חכם, ישר דרך וידיד בני האדם. ליד הכפר Milies מראים עד היום את המערה שלפי המסורת הייתה ביתו.

המיתוס ממקם ב-Pelion גם את מלחמת הענקים (הגיגנטומכיה): הענקים רצו לעקור את Pelion ממקומו ולהעמיד אותו על הר Kissavos, הוא הר אוסה העתיק, כדי להגיע לאלי האולימפוס ולגרש אותם משם. כאן התרחשה, לפי המיתוס, גם מלחמת הקנטאורים (הקנטאורומכיה) – הקרב בין הקנטאורים ללאפיתים על היפודמיה היפה.

לפי המסורת, ב-Pelion נערכה גם חתונתם של פלאוס, מלך המירמידונים, והנראידה תטיס – הוריו של אכילס ההומרי, גיבור מלחמת טרויה. במשתה החתונה זרקה אריס, אלת המריבה, שלא הוזמנה, את "תפוח המריבה" שעליו נכתב "ליפה ביותר". כך התחילה "תחרות היופי" הראשונה במיתולוגיה: פאריס, נסיך טרויה והשופט בתחרות, נתן את התפוח לאפרודיטה ועורר את זעמן של הרה ואתנה – והמריבה הזאת הפכה לעילה למלחמת טרויה.

נראה שאלי האולימפוס בחרו ב-Pelion כמקום הנופש הקיצי שלהם, ובפסגתו עמד המקדש העתיק של זאוס אקראיוס. תושבי האזור עלו אליו באמצע יולי, בימים החמים והיבשים ביותר בשנה, כדי להתפלל לזאוס שישלח מעט גשם.

באזור Magnesia הרחב מתרחש גם מיתוס הארגונאוטים, לפני כ-3,500 שנה לפי המסורת. אורקל ניבא שפליאס, מלך יולקוס, יאבד את כסאו בגלל "האיש עם הסנדל האחד". כך כינו את יאסון, שאיבד את אחד מסנדליו כשחצה את הנחל Anavros, באזור Alli Meria. ברגע שפליאס ראה אותו מולו עם סנדל אחד בלבד, הוא נבהל, וכדי להיפטר ממנו שלח אותו למסע ארוך לקולכיס כדי להביא את גיזת הזהב, סמל לעושר ולשגשוג, בטוח שלא ישוב לעולם. לקראת המסע נבנתה הארגו, ספינה מהירה וקלה מאוד, מעשה ידי בונה הספינות המפורסם ארגוס, מעצים של Pelion. המשלחת יצאה מיולקוס העתיקה, באזור Volos של היום, והשתתפו בה כמה מגדולי הגיבורים של העת העתיקה, כמו הרקלס. לפי המסורת המקומית, הארגונאוטים עצרו גם במקומות ב-Pelion, כמו Argalasti ו-Afissos, ושם מילאו מים מהמעיין למסע הארוך.

ולבסוף, ביערות Pelion חיו הדריאדות, נימפות העצים והאחו. הן היו דמויות נשיות צעירות ויפהפיות שחיו בטבע הפראי, במערות, ושוטטו בהרים. כל עוד היו מים הן היו מאושרות, כי כך יכלו לחיות הצמחים, החיות ובני האדם; אבל כשהמעיינות יבשו – הן נעלמו גם כן.

העת העתיקה

בסביבות 294 לפנה"ס ייסד מלך מוקדון דמטריוס פוליורקטס ("כובש הערים") את העיר דמטריאס, סמוך ל-Volos של היום. העיר הפכה למרכז החיים של בני Magnesia וסימנה עידן חדש לאזור Pelion.

באזור Pelion תועדו ערים ועיירות עתיקות רבות: Achilleion, בשולי Anilio, שלפי המסורת ייסד אכילס עצמו; Methoni העתיקה, ממש מחוץ ל-Ano Lechonia; Koropi העתיקה; Spalauthra שב-Horto; ו-Kasthanaia, שמול חופיה הושמד חלק גדול מהצי הפרסי של קסרקסס בסערה בשנת 480 לפנה"ס. אחת הערים החשובות ביותר ב-Magnesia העתיקה הייתה Olizon, ליד Milina של היום. מלכה היה פילוקטטס, שלחם בטרויה והוא גיבור הטרגדיה של סופוקלס הנושאת את שמו.

משוררים וסופרים קדומים, כבר מימי הומרוס, העניקו ל-Pelion כינויים ותארי כבוד רבים: הומרוס מכנה אותו "einosiphyllon", בעל העלים הרוטטים ברוח, והוא כונה גם "mega" (הגדול) בזכות הדרו, "polypharmakon" (עשיר התרופות) בזכות אינספור צמחי המרפא שלו ו-"ylien" (המיוער) בזכות עושר העצים שלו.

התקופה הביזנטית

בתחילת התקופה הביזנטית השתייכה Magnesia, כמו תסליה כולה, מבחינה מנהלית למוקדון. האזור סבל מפשיטות של הגותים ואחר כך של הסלאבים, שבזזו אותו, ו-Pelion התרוקן מתושביו; אף אחת מעריו לא הצליחה להתפתח. בתקופה הביזנטית התיכונה והמאוחרת, לעומת זאת, נבנו בהר כל כך הרבה מנזרים והתיישבו בו כל כך הרבה נזירים, עד ש-Pelion נראה כמו מדינת נזירים גדולה. תפקיד חשוב מילאה משפחת האצולה Maliasenos, שייסדה ותמכה במנזרים באזור במאה ה-13. סביב המנזרים האלה התארגנו מאוחר יותר הכפרים של Pelion של היום. לצערנו, רוב הכנסיות העתיקות לא שרדו, ואת מקומן תפסו כנסיות מרשימות מהתקופה שאחרי הביזנטית.

בסוף התקופה הביזנטית, בעיקר אחרי מסע הצלב הרביעי (1204), עברו כמה אזורים פוריים של Pelion, כמו Lechonia, לידי אדונים לטיניים ולידי הוונציאנים. עד היום שרדו חורבות של כעשרים מבצרים שבנו אז אדונים פאודליים מקומיים והוונציאנים כדי להתגונן מפני שודדי הים – האימה הגדולה של תושבי אותה תקופה.

השלטון העות'מאני

בתקופת השלטון העות'מאני נוסדו והתפתחו הכפרים של Pelion של היום. Magnesia נפלה סופית לידי העות'מאנים ב-1423. הכובשים לא התעניינו ב-Pelion ההררי; הם התיישבו באזורי המישור והמורדות העשירים יותר, כמו Lechonia ו-Argalasti, וגירשו את התושבים המקומיים. כך ברחו התושבים הנרדפים, יחד עם "ראיה" רבים (נתינים נוצרים של האימפריה) שנמלטו מחוף תסליה, מאווביה ומאיי הים האגאי, אל ההרים כדי למצוא מבטחים. סביב המנזרים הישנים הם הקימו יישובים, שהפכו לימים לכפרים מפורסמים כמו Makrinitsa ו-Zagora. העות'מאנים העניקו זכויות יתר ל-24 הכפרים של Pelion: 14 מהם היו "vakoufia", כלומר שייכים להקדשים דתיים וצדקה, והשאר "chasia", רכושו הפרטי של הסולטן. ב-vakoufia, כמו Argalasti ו-Makrinitsa, המסים היו נמוכים יותר, ולכן הם שגשגו יותר מבחינה כלכלית. אבל זה לא היה כלל קבוע: Zagora, אף שהייתה "chasi", ידעה ימי תהילה גדולים בזכות המסחר שלה ו"ספינות Zagora" המהוללות בשירים, שהובילו סחורות ברחבי הים התיכון ועד המזרח.

מסביבות 1750 החלה ב-Pelion תקופה של פריחה גדולה, כלכלית ורוחנית. מוצרי Pelion נשלחו לכל רחבי הים התיכון, ואל ההר הגיעו רעיונות ליברליים ורוח הנאורות האירופית, שהכשירו את הקרקע למהפכה היוונית. בית הספר היווני (Ellinomouseio) של Zagora, שבו לפי המסורת למד ריגאס פראיוס, ובית הספר של Milies הם רק שתי דוגמאות לפריחה הרוחנית של האזור.

המהפכה ב-Pelion

כפרי Pelion לקחו חלק פעיל במהפכה של 1821. המלומד אנתימוס גאזיס הכריז על המרד ב-Milies ב-7 במאי 1821, אחרי התפילה בכנסיית Pammegiston Taxiarchon. אליו הצטרפו חברים נוספים ב-Filiki Etaireia (האגודה החשאית שעמדה מאחורי המהפכה) וקפטנים מקומיים, כמו Kyriakos Vasdekis. אבל המרד, שהחל במצור על מבצר Volos, דוכא בדם בידי צבאו של מחמוד פאשה דראמאלי.

אחרי 1830 החלו תושבי Pelion לרדת אל החוף ולבנות שם בתים. נמל Volos הפך לחוליה המקשרת בין יוון החופשית ליוון שעדיין הייתה כבושה.

תושבי Pelion השתתפו באופן פעיל גם בהתקוממויות של 1854 ו-1878, ו-Pelion שוחרר לבסוף כשתסליה סופחה ליוון: הצבא היווני נכנס ל-Volos ב-2 בנובמבר 1881.

העת החדשה ומלחמת העולם השנייה

בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20, המצב הפוליטי והכלכלי הקשה אילץ רבים מתושבי Pelion להגר, בעיקר למצרים, בחיפוש אחר חיים טובים יותר. שם הם רכשו השכלה, התעשרו ושלחו חלק גדול מהונם חזרה הביתה, והאזור ידע שוב ימי שגשוג. אחוזות רבות ב-Pelion נבנו אז בכספם של יוונים ממצרים, והן מעניקות לאזור עד היום הוד מיוחד.

גם המאה ה-20 לא הביאה שקט ל-Pelion. במלחמת העולם השנייה הכובשים החריבו, פשוטו כמשמעו, כפרים רבים שבהם התארגנה התנגדות, כמו Zagora, Portaria ו-Milies, והוציאו להורג פטריוטים רבים.

המקרה הטרגי ביותר הוא אולי של Drakia, שהוכרז "כפר קדוש מעונה" אחרי שהגרמנים הוציאו להורג 118 מתושביו ב-18 בדצמבר 1943. בכפר עומדת היום אנדרטה (קנוטאף) ועליה שמות כל הנרצחים.

בצו נשיאותי משנת 1980, המכונה "צו Pelion", נקבעו כללי בנייה מיוחדים, והכפרים של Pelion הוכרזו כיישובים מסורתיים מוגנים, המחולקים לאזורי הגנה.

כיום Pelion שומר על אופיו המסורתי ובמקביל צועד עם הזמן. הוא אחד היעדים האהובים ביותר על מבקרים מיוון ומחו"ל בכל עונות השנה, ורבים מכפריו ידעו פיתוח תיירותי משמעותי. תושביו, גאים בהיסטוריה ובתרבות שלהם, מקבלים את פני המבקרים בחום ושמחים להראות להם את ארצם המבורכת.